דברי פרידה והספד מחברנו יוסי (יוסף יום טוב) עופר ז"ל | י"ט סיוון תשפ"ה
שבת פרשת בהעלותך אנו בעיצומם של ימים מיוחדים. יוסי כאיש שמאד חשוב לו מה שקורה בממלכה, יוסי כמי שלא מנסה להתחכם ומקבל על עצמו את הוראות וההנחיות, יוסי כאיש שרגיל לקום מוקדם בבוקר ולהתחיל את היום בתפלה, מתעטף בטלית ושקוע בתפילתו בסלון ביתו בשבת בבוקר.
יוסי בכל ימי חייו הקפיד מאד על תפלה במנין אלא אם כן היה מנוע בגלל דברים שאינם תלויים בו. גם בטיוליו עם המשפחה הקפיד לחפש את המקום שבו יש מנין לתפלה. אני זוכר איך בימי הקורונה כשהיה צריך להישמר מאד שלא להדבק במחלה, לא היה מוותר ומגיע לתפלה, אולם מאד שומר על מרחק וזהיר שלא לזלזל בקטנות ואחר כך להצטער על כך. זה אחד מהלימודים הגדולים מיוסי שקיים בעצמו את מה שאמרו חכמים "להזהיר גדולים על הקטנים" – שמעבר לפשוטם של דברים שמצווים אותנו להעביר את המסורת מגדולים לדור הבא יש כאן רמז לכך שדווקא אנשים גדולים הם אלו שיודעים להחשיב כל פעולה קטנה. ברבים מהתפקידים המגוונים שעשה יוסי בחייו היה שם השקעה לא רק על הדברים הגדולים אלא שימת לב לכל המעשים הקטנים ביותר.
נחזור לשבת בבוקר. יוסי עומד ומתפלל אנו לא יודעים להיכנס ללב הטהור של יוסי מה בדיוק הוא מתכוון, אבל ברור לנו שאנו צריכים הרבה חיילים ואנשים כמו יוסי דווקא בעת הזאת. אנו בימים שכולם נמצאים במצב של צפיה ודריכות גדולה למה שעומד להיות ואנו צריכים אנשים איתנים, אנשים מיושבים אנשים שהיסודות הכי בסייסים מצויים אצלהם בשפע. אנו זקוקים לאנשים שמהלב שלהם יוצאים פסוקים של תקווה פסוקים של בטחון פסוקים שדעת זקנים מצויה בהם. נספר תהילים פרק מו: "אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וְעֹז עֶזְרָה בְצָרוֹת נַמְצָא מְאֹד: עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים: אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ בַּל תִּמּוֹט יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר: יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה".
יוסי איש שעושה את העבודה בשקט בחריצות ללא הרבה רעש בלי לבקש מאחרים אלא בעיקר לתבוע מעצמו את מה שהוא מאמין מתוך אמונה שסופה של האמת ושל הצדק להתפשט ללבבות ולכבוש את העולם כולו. יוסי בחר שלא לבזבז אנרגיות לשווא במקומות שלא יכול לפעול ולהזיז דברים. היו לו הרבה יכולות והוא העמיד אותם עבור הציבור. מי שהכיר ביכולת שלו זכה והרוויח רבות.
רבים וטובים חבים לו תודה גדולה. כך ניתן לומר בשם צה"ל על התפקידים המגוונים שמילא וכך אנו בקהילה.
שלשה תקופות לחיים של יוסי שבכל תקופה עלה לקומת חיים חדשה. כך התחברו בו לעת בגרותו שלושה יסודות שהתלכדו ונהיו לאחת. עם וארץ ישראל כקומה הראשונה. על גביה קומת התורה והחזון הישראלי ועל גבי זה קומת המשפחה שגם היא ביטוי וגילוי ליסודות הקודמים.
ראשית כבן ניר גלים, כאיש משק היה מחובר מאד לארץ ישראל. יוסי אהב את האדמה קודם כל במובן הכי פשוט. יוסי לא עלה על דעתו להזמין גנן לטפל בגינתו. הוא רוצה לפנק את הגינה בעצמו. יוסי מחובר לארץ שהחיבור אליה זה הדרך היחידה להחלץ מבית הקברות הגלותי בכל המובנים. ארץ שלהיות בה זו זכות עצומה למרות שהיא דבר שמאד מחייב. חיבור לארץ שהיא לא רק מקלט בטוח אלא מקום מלא ברכה ושפע של טבעיות וזרם חיים. ארץ שאינה סתם מקום לחיות בו אלא מקום שבו עם ישראל כאומה יוכל לחזור לכל אוצרותיו. ארץ ישראל שמגדלת אותנו לאהוב את החיים הפשוטים. ארץ שהופכת אותנו להיות אנשי עמל וחריצות. ארץ ישראל שהופכת אותנו לאנשים שמחפשים כיצד לתרום ולהיתרם ולא מתלוננים ומצפים שיתנו לה מן המוכן. ארץ שלא מקבלת מתלוננים על בשר ועייפות.
אך טבעי, בהגיעו לגיל גיוס יוסי מתנדב לצה"ל ליחידה מיוחדת. יוסי משרת בהתחלה בחובלים של חיל הים. זאת בזמנים שנערים שמקפידים על תורה ומצוות לא נמצאים שם והוא שם כחייל יחיד בצוות שמקפיד על כשרות ושבת. ללא בקשות מיוחדות חבריו לצוות נפגשים עם אורח חיים שלא הכירו ומכוח החברות הופכים את המקום למקום שיכול להתאים גם למי שמתנדב ורוצה לשמור על אמונה ואורח חייו הדתיים.
בשבת שעברה פרשת נשא נתתי שיעור בבית כנסת על גיוס לצבא ובין שאר הדברים הזכרתי את ההכרח שגם בני ישיבות יהיו בצבא שהרי בעצם נוכחותם בצבא הצבא מחובר יותר ליהדות ולישראליות האמונית. לאחר השיעור ניגש אלי יוסי ואמר לי שהוא רוצה לחזק את דברי. "בדיד הוי עובדא" כך היה בשרות שלי בצבא כחייל דתי בודד…
התקופה השנייה מגיעה לאחר הצבא בשנים הראשונות לחיים יחד עם יסמין. יוסי מחליט להקדיש שנתיים ללמודים בישיבת מרכז הרב. הוא מצטרף עם עוד חברים מניר גלים ללמודים בישיבה. שם הוא מתחבר ללמוד תורה ולאהבת הקודש הישראלי. שם הוא מעמיק את חזונו ואת תפיסת העולם שרואה במדינה את ראשית צמיחת גאולתנו ואת העצמת ערך הכלל כנותן משמעות לחיים הפרטיים, דוחף למעלה המוסרית והאידאליסטית שבאה לידי ביטוי בהתבטלות אל הציבור והכלל. שם נזרעו הזרעים יחד עם יסמין לתקופה השלישית של חייתם.
אל פסגות מגיעים יוסי ויסמין לאחר מספר שנים בניר גלים וזאת מתוך חיפוש אידאל שייתן משמעות לחיים. הם מוצאים בפסגות מקום שמחפש משפחות כמו משפחת עופר, משפחות שמוכנות להיכנס מתחת לאלונקה הלאומית בכדי ליישב מקום בלב אוכלוסייה עוינת. כך נהפכו להיות מאבני היסוד של קהילתנו.
בפסגות ממשיך יוסי לפעול בתרומה לתפקידים ציבוריים בצניעות, בחריצות, ובמאור פנים. אולם כאן בעיקר מתגלה הקומה השלישית שהיא פרי של שתי הקומות הראשונות. יוסי מתגלה כאיש משפחה למופת. דגם של הבנה ותקשורת זוגית. אבא מסור לילדיו, אבא אוהב ושמח בכל הצלחה של כל אחד מילדיו. למרות שליוסי דרך מאד ברורה ובהירה, דרך שלא הסתיר מעולם, אולם במשפחה לא עסק בביקורת או הערות אלא רק בתמיכה עידוד והתלהבות מכל התקדמות של כל אחד מילדיו. לא במקרה ליוסי גם קוראים יום טוב משום שהוא היה באמת רק טוב, דבר שממש בלט בתוך המשפחה.
לפני חודש זכינו להשתתף באירוסין של הכלה אור בבית המשפחה. איזה התרגשות ופרץ של חיים היה באותו ערב. יוסי היה ממש מואר וניכר כמה צפיה היה לו לשמחה שהוא כל כך חיכה אליה. יוסי שיתף אותי ברגשות שלו וממש הייתה הרגשה של עוד חיים חדשים שהוא קיבל מהשמחה הזו.
עכשיו את כל הטוב של יוסי הצאצאים ימשיכו בחיים האישים והמשפחתיים שלהם. יסמין אמרה לי שכל כך מתאים לקרוא מהפרשה שיוסי נלקח מעמנו את הפסוק "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות…" שבעת הנרות שלך יוסי יחד עם יסמין הם שבעת הצאצאים שלכם שגידלתם והם המשך האור שלכם.
יעל, הדס, דבורה ואור הכלה הצעירה, אבי, יוחאי, מתניה – אתם בחייכם המשך האור של האבא הטוב שלכם.
ולך יסמין אנו שולחים חיבוק מכל הקהילה ותפלה שתמשיכי את מה שיצרת יחד עם יוסי ותזכי לנחמה מתוך שמחות רבות בתוך המשפחה.
תנצב"ה.
ש. יוסף וייצן / פסגות ת"ו
