יוסי אישי היקר מאוד מאוד
לא אשת דברים אני אבל זרקת אליי את שרביט הדיבור בלי כל הכנה מראש.
השבת שהייתה, פרשת בהעלותך, היא שבת שבע הברכות שלנו ואתה, במקום לעלות לתורה, עלית בסערה השמיימה, מתוך תפילה ולימוד ובקדושה גדולה. כמה אהבת את הקודש – לימוד בבית הכנסת, תפילה במניין, ולא פחות את החול והמצוות החברתיות, אפילו עמידה בזמנים.
שלא לדבר על לשרת בצבא או בחברה האזרחית. הרגשת תמיד שזו זכות גדולה לתרום לארץ ישראל ולעבוד אותה, מה שהדור של ההורים והסבים לא זכה.
"בהעלותך את המנורה יאירו שבעת הנרות…"
ואנחנו ב"ה זכינו למנורת שבעת נרות פרטיים משלנו, שמאירים את העולם כל אחד בדרכו – בעשייה, בחסדים, בתורה, בביטחון, בחינוך ובמה לא.
ואיזו גאווה גדולה הייתה בך על כל אחד ואחד ועל בני הזוג והצאצאים. כמה אהבת כל אחד ועשית הכל שלא יחסר חלילה בכלום, ברוח ובחומר. איש אוהב ומעניק, אבא דואג ומאפשר.
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא…."
דיברת מעט ועשית המון, והלוואי ונלמד ממך אפילו הדבר הקטן הזה.
אז ברשותך – ילדים יקרים ואהובים שלנו, חתנים וכלות – גם לעתיד בע"ה – נכדים ונכדות, תמשיכו להאיר את העולם כל אחד בייחוד שלו ויחד תוסיפו אור יקרות.
יעל, אבי, הדס, יוחאי, דבורה, מתניה ואור, אנחנו נבכה ונתאבל אבל נרים ראש ונשמח בצוואה שאבא השאיר לנו.
לקום מן האפר ולהבעיר אש של חום ואהבה גדולה. ביחד בשיא הכוח, יחד עם בני הזוג היקרים של כל אחד מכם, עם הנכדים והנכדות האהובים כל-כך, תמשיכו בעשייה שלכם לכבודו ולזכותו של אבא.
ואתה יוסי אישי היקר, נוח על משכבך בשלום ותמשיך להעתיר עלינו תפילותיך כמו שעשית תמיד.
