בגמרא הפתוחה שלך במסכת שבת כתוב שספר תורה שבלה אם יש בו ללקט 85 אותיות מצילין ואם לאו אין מצילים. כמו ספר תורה כמה הצלות וישועות ראינו בחמש השנים האחרונות. כמה זכינו לנצל את הזמן- כי ידענו שהוא לא נצחי.
אבל הפעם אבא לא הצלחנו ללקט אותיות כדי הצורך ולהציל אותך שוב.
אבא, אתה בעל נס שמכיר בניסו.
מכיר בנס החיים הפרטיים ושמרת עליהם ככל שנדרשת.
מכיר בנס המשפחה שהקמת, בזכות לגדל ילדים ונכדים בארץ ישראל. כל אירוע משפחתי הרחיב לך את הלב. ומכיר בנס האומה בעם ישראל ששב מ4 כנפות עולם ורואה במו עיניו את הגאולה הזו.
חיית את חזונות הנביאים והאמנת בכוח ובחובה שלנו לפעול על מנת להגשימם.
בכל הזדמנות דיברת על עץ אפרים ועץ יהודה- על התגשמות הנבואה, על הצורך באחדות וכמה היית גאה בכל אחד מאתנו ומילדנו וכמה היית שמח שכל אחד בחר לו דרך לסלול את חייו ולמרות זאת יחד- שונים ודומים.
תודה לקב"ה שבשלוש השנים האחרונות אנחנו גרים בירושלים וכמעט כל יום שישי היינו נפגשים, בהרכבים שונים יושבים ומתעדכנים ואח"כ יוצאים לסיבוב סידורים, לסדר את השעון או את הבורג של המשקפיים, לפעמים חיפשת בכל חנויות המשחקים איזה טרקטור או רכב שנהגת עליו בעבר או חלק לשדרוג נוסף כלשהו שהגית או סתם לסיבוב קניות בשוק.
נפגשנו ב-3 השנים האלה כמו שלא נפגשנו 12 שנים.
גם ביום שני האחרון נפגשנו, קפצנו לביקור קצר אחה"צ. ישבנו, דיברנו. לרגע לא יכולנו לחשוב שהשגרה הנעימה הזו שכל כך שמחת בה – היא מפגש פרידה.
כשעברנו לירושלים אמרת לילדים שרק ישרקו ותבוא. והם היו מתקשרים לשאול אם שמעת את השריקה ובאמת אתה פינית זמן ובאת. ולפעמים פתאום הדפיקה המיוחדת שלך בדלת ושאלת אם מישהו שרק.
לפעמים ישבת והקשבת, לפעמים רצית לנסות בית קפה שראית בסביבה ולפעמים רק ביקור קצר.
אבא, אם נשרוק עכשיו, תבוא?
