אבא יקר שלי.
אנחנו נמצאים במקום שכל כך אהבת, בין יריחו לבית אל בארץ התנ"ך, בעי. לכל מקום שהולכים יש סיפור מהתנ"ך ומשקיפים לכיוון מוחמס שם הסתובבו שמואל הנביא ושאול המלך.
בשבת, כשיעל התקשרה, היה לנו רגע של התלבטות – מה אתה היית רוצה שנעשה?
החיים שלנו שזורים בערכים עליהם גידלתם אותנו.
מההתנדבות, דרך שירות משמעותי, הבחירה באודיה, חינוך הילדים והמשך עשייה כיום כמורה ומחנך.
אפילו הדף היומי שאני לומד כבר 5 שנים זה מהגמרות שאתה קנית לי. איתך עשית את המסע לפולין, "עדים במדים", שהשפיע רבות על חיי.
אני לא נפרד כי אני לא יודע איך נפרדים. אבא, אתה תמיד אמרת לנו שזה דרך החיים, אבל אני עכשיו לא כל כך רואה את זה.
"ה' נתן וה' לקח, יהיה שם ה' מבורך."
הפרשה מתחילה עם סיפור המנורה, שם נאמר "ויעש כן אהרון", ורש"י אומר "להגיד שבחו שלא שינה", ומסתיימת בנזיפה לאהרון ומרים כשהקב"ה אומר על משה "כי בכל ביתי נאמן הוא."
אני מודה לך אבא על כך שלימדת אותנו, מצד אחד, פשוט לעשות מה שצריך, ומצד שני, לעשות באמונה ובנאמנות.
אבא, עלית במות קדושים בשבת בסערה השמיימה. גדעון הנביא בטח הוביל את קבלת הפנים שלך, פגשת את כל הנביאים שכל כך אהבת ולימדת אותנו.
פגשת בטח את אבא ואמא שלך, את שבתאי ואביעד את דוד שרגא וסבתא רחל, את סבא ברוך וסבתא דבורה, את ישי ואת כל האנשים שכל כך אהבו אותך ואנחנו כל כך מתגעגעים.
אבא, תהיה מליץ על אמא ועל דודה פנינה, עלינו, על כל עם ישראל, ועל שחרור החטופים. תיגש לקב"ה ותתבע ממנו גאולה עכשיו ושניפגש במהרה בתחיית המתים.
תודה על הכול אבא וסליחה שלא תמיד הייתי בסדר.
נמשיך את הדרך שלך ונדאג לאמא ולפנינה.
